יְדִיד נֶפֶשׁ, אָב הָרַחְמָן, מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ!
יָרוּץ עַבְדָּךְ (שיר השירים א ד) כְּמוֹ אַיָּל, יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ,
כִּי יֶעְרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טַעַם.

הָדוּר נָאֶה, זִיו הָעוֹלָם, נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ.
אָנָּא אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב יג) בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ,
אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא, וְהָֽיְתָה־לָּךְ שִׁפְחַת עוֹלָם. (דברים טו יז)

וָתִיק, יֶהְמוּ רַחֲמֶיךָ, וְחוּס נָא עַל בֵּן אוֹהֲבָךְ,
כִּי זֶה כַמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף (בראשית לא ל) לִרְאוֹת בְּתִֽפְאֶרֶת עֻזָּךְ (עלינו לשבח).
אָנָּא אֵלִי, מַחְמַד לִבִּי, חוּשָׁה נָּא וְֽאַל תִּתְעַלָּם.

הִגָּלֵה נָא וּפְרֹש חָבִיב עָלַי אֶת־סֻֽכַּת שְׁלוֹמָךְ (ברכת השכיבנו),
תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדָךְ (יחזקאל מג ב), נָגִילָה וְֽנִשְׂמְחָה בָךְ (שיר השירים א ד),
מַהֵר אָהוּב, כִּי בָא מוֹעֵד, וְחָנֵּנִי (תהלים קב יד) כִּימֵי עוֹלָם!